ממעמקים - קפיצת ראש לקסם של בנות הים

אז מה זה בעצם בנות ים? בנות הים הקסימו את דמיונם של בני האדם במשך דורות רבים ביופיין המהפנט ובמשיכתם המסתורית. המושג "בת ים" מתייחס ליצור מיתולוגי אשר על פי הרגדות משלב מאפיינים של דג ואדם.הן מתוארות לעתים קרובות כבעלות םלג גוף של אדם, הכולל ראש ופלג גוף עליון.בעוד שפלג הגוף התחתון הוא של דג, כאשר יש זנב במקום רגליים.בדרך כלל שמישהו מזכיר את צמד המילים "בת-ים" עולה לראשנו הדמות של אריאל, בת הים הקטנה. שבזכות אולפני דיסני בשנת 1989האגדה המפחידה של הנס כריסטיאן התעדנה הותאמה לילדים והחזירה לתודעה את בנות הים.אך המיתוסים והאגדות המקוריים מציירים תמונה הרבה יותר אפלה. סיפורים אלה חושפים צד יותר מאיים של יצורים אלו, המוצגים כישויות מסוכנות וזדוניות. בפוסט הזה נצלול לעומק המים העכורים של מיתולוגיית בנות הים כדי לחשוף את ההיבטים האפלים והסוערים שלהן סיפורים בהיסטוריה  אפשר למצוא אינספור סיפורים על בתולות ים באגדות אצל עמים שונים.בת הים או בתולת הים הראשונה המתועדת במיתולוגיה האשורית. אטרגטיס, אלת הפריון והים, הפכה את עצמה לבת ים מתוך בושה על כך שהרגה בטעות את אהובה בן התמותה.בניגוד לבנות הים העדינות והנשכחות של הסיפורים המודרניים, אטרגטיס הייתה אלה חזקה ונוקמת וניתן לראות הרבה קווים מקבילים בינה לבין אפרודיטה בתור תפקידה כאלה.אצל הרומאים אפשר למצוא בהרבה אגדות שהבתולות לא היו יפייפיות תמימות, אלא נימפות רצחניות בעלות קול מכשף אשר מובילות את הגברים לממלכתן התת-ימית ושוכחות שאלו אינם יכולים לנשום מתחת למים, מה שמוביל למותם של הגברים בייסורים. ויש אף שוטענים שזו כוונתן מלכתחילה.ובמיתולוגיה היוונית, בנות הים מתבלבלות לעיתים קרובות עם סירנות, יצורים מסוכנים עם קולות מכשפים שהובילו מלחים למותם. הסירנות תוארו במקור כחצי אישה, חצי ציפור, אך עם הזמן הן הוצגו כחצי אישה, חצי דג. שירתן היפהפייה הייתה מפתה את המלחים לכוון את ספינותיהם למים מסוכנים, מה שגרם להן להתרסק על הסלעים ולהטבע. בנות ים בפולקלור האירופאי

הפולקלור האירופאי מלא בסיפורים על בנות ים הרחוקות מלהיות מיטיבות. באגדות אלו, בנות הים נתפסות לעיתים קרובות כסימנים למוות ולחוסר מזל. לדוגמה, בפולקלור הבריטי, הופעת בת ים נחשבה כאזהרה על טביעת ספינה או סערה קרבה. האגדה על "בת הים של זנור" מספרת על אישה יפהפייה שנהגה להשתתף בטקסי הכנסייה בכפר הקורנישי זנור. מאוחר יותר התגלה שהאישה הייתה בת ים שהתאהבה בגבר מקומי ופיתתה אותו לחיות עמה מתחת לים, ומאז לא נראו שוב.. בפולקלור הסקנדינבי, בנות הים אשר מכונות " האוומנד" או "הוובפור", הן גם יצורים מסוכנים. בנות הים הללו נהגו לשבת על סלעים ליד החוף, לשיר ולמשוך אליהן מלחים. אלו שנפלו תחת כישופן היו נגררים מתחת לגלים, עד שנחנקו במים. לבנות הים היו גם כוחות לשלוט בסערות ויכלו לזמן אותן לפי רצונן כדי לגרום להרס לספינות.אפילו קולומבוס רתם את בנות הים לטובתו בזמן שסיפר את סיפור המסע שלו לאמריקה.אך חשוב לציין שבעוד שבנות הים הן נושא פופולרי של סיפורי עמים ואגדות, הן אינן נחשבות ליצורים אמיתיים במובן המדעי. הן קיימות אך ורק בתחום המיתולוגיה, הפנטזיה והדמיון האנושי.נושא נפוץ ברבים מהאגדות על בנות ים הוא תפקידן כמפתות. יופיין וקולותיהן המכושפים הם כלים שנועדו למניפולציה ולהרס. הטבע הכפול הזה של משיכה וסכנה הוא מרכזי במיתוס שלהן. הקסם של בת הים הוא בלתי ניתן לעמידה, אך היכנעות לו לעיתים קרובות מובילה לאבדון.

ה"רוסלקה" הרוסית היא סוג של נימפת מים או בת ים הידועה ביופייה הקטלני. על פי המיתולוגיה הסלאבית, הרוסלקות הן רוחות של נשים צעירות שמתו מוות אלים, בדרך כלל בטביעה. רוחות אלו רודפות אגמים ונהרות, מחפשות נקמה על ידי פיתוי גברים צעירים למים עם יופיין וקסמן, רק כדי להטביע אותם. הרוסלקות אינן רק מפתות אלא גם נקמניות, מגלמות את זעמן של נשים שנפגעו.

המיתוסים הקלטיים והברטוניים מציגים את הגרסאות שלהם של בנות ים עם נטיות אפלות. בפולקלור האירי, "המררו" הוא יצור דמוי בת ים הידוע בשערה הירוק ובכובעה האדום. המררו מתוארות כחיות במעמקי הים ויכולות ליצור קשרים עם בני אדם. עם זאת, קשרים אלה לעיתים קרובות נידונים לטרגדיה. אוהביהם האנושיים של המררו היו נכנעים בסופו של דבר לקריאת בת הים לשוב לים, מה שהוביל להיעלמותם ולמותם המשוער.

בפולקלור הברטוני, ה"מורגנים" הן רוחות מים הידועות ביופיין ובבגידתן. הן מתוארות כחיות בארמונות תת-ימיים מלאי אוצרות. המורגנים היו מפתות גברים לארמונות אלה, שם היו מחזיקות אותם שבויים לנצח. האגדה על "עיר איס" היא אחת מהסיפורים האלה, שבה נפילת העיר מיוחסת לבגידתה של מורגן שפיתתה את שליט העיר.

הדייג ובת הים: סיפור של הונאה

סיפור מפחיד במיוחד הוא זה של הדייג ובת הים, סיפור שיש לו גרסאות רבות בתרבויות שונות. בגרסה אחת, דייג מציל בת ים שנתפסה ברשתותיו. בתודה, בת הים מעניקה לו משאלה או נותנת לו מתנה, לעיתים קרובות עם אזהרה מצורפת. אם הדייג מתעלם מהאזהרה, תוצאות הרות אסון מתרחשות. בגרסאות אחרות, בת הים מרמה את הדייג, מובילה אותו למותו או מקללת אותו ואת משפחתו. סיפורים אלה מדגישים את נושא ההונאה ואת הרעיון שבנות הים, למרות שהן נראות מיטיבות, לעיתים קרובות יש להן מניעים נסתרים ואפליםכמו שהזכרתי בהתחלה הסיפור המפורסם ביותר על בנות ים מהמאה 21 הוא כמובן בת הים הקטנה,בסיפור המקורי של הנס אשר פורסם בשנת 1837 אריאל, בת הים הקטנה מתאהבת בנסיך לאחר שהצילה אותו מטביעה. על מנת לראות אותו שוב, היא עושה עסקה עם מכשפת ים הקול שלה – תמורת רגליים אנושיות.ובניגוד לסיפור שכולנו מכירים מדיסני - לסיפור המקורי של הנס כריסטיאן אנדרס סוף הרבה יותר אפל, ואני ממליצה לקרוא לאוהבי סיפורי האימה. בתולות ים באומנות "הולדת ונוס " ציור של  צייר הרנסאנס האיטלקי סנדרו בוטיצ'לי שצויר בין השנים 1485–1486.אומנם לא בת ים בצורתה המסורתית, אך ציור זה מתאר את האלה ונוס בזמן שהגחתה מן הים על צדף. ציור זה לעתים קרובות מזוהה עם סמליות בתולת ים, הציור לוכד תחושה של יופי ופיתוי.-הצייר ג'ון ויליאם ווטרהאוס היה ידוע בציוריו המכשפים של נשים מהמיתולוגיה היוונית, ומסיפורי אגדות על המלך ארתור. הנושא במספר ציורים שלו הוא בנות ים וסירנות ובציורים מלאי פרטים, עשירי צבע ומדויקים הצליח להעביר תחושה של יופי, עצבות וטבע חי. עוד ציירים אשר ידועים בציורים של בנות ים: אוולין דה מורגן והווארד פייל.-בקופנהגן שבדנמרק תוכלו למצוא פסל של בת הים הקטנה, אשר פיסל אדוארד אריקסן ומשנת 1913 עומד בגאווה במקומו, טוב נו...למעט פעם או פעמיים שיצא לסיור במוזאונים ברחבי העולם. אז רגע..מה זה סירנה? למרות שקיים בילבול בין הסירנות לבתולות הים, סירנות הן ממש לא יצור ימי בעל זנב דג,לסירנה חצי גוף של אישה וחצי גוף של ציפור, והיא בעלת קול מכושף ממש כמו לבתולת הים אך כל מי ששומע את שירתה של הסירנה, סופו...מוות.

כן, סירנות ובנות ים הן שני יצורים שונים לחלוטין, אך לשתיהן קול מכשף שיגרום לך לאבד כל רצון וללכת אחריהן

אז זה אולי לא באמת באמת משנה אם תקראו לה בת ים, או סירנה

כשתפגשו באחת העיקר שתכסו את האוזניים כשהיא שרה, אל תלכו לשחות איתה, ורק תתפלאו מרחוק מהיופי שאין שני לו ביבשה או בים.בעוד ש"דיסני" מציגה את "בת הים הקטנה" בצורה מעודנת ורומנטית, התרבות הפופולרית המודרנית לא נטשה לגמרי את ההיבטים האפלים של היצורים האלה. סרטים, ספרות טלוויזיה ואפילו אנשים כמונו חוקרים לעיתים קרובות את הצדדים האפלים יותר של בנות הים.

בסרט "הפיתוי" משנת 2015, שתי אחיות בת ים מגיעות לחוף בפולין והופכות לזמרות במועדון לילה.

בעוד שאחת מהן מחפשת אהבה וקבלה בקרב בני האדם, השנייה נותרת נאמנה לטבעה הטורף, מה שמוביל לאלימות וטרגדיה.

הסרט משלב אלמנטים של ז'אנר האימה והמוזיקלי, מציג בנות ים כהן מכשפות וגם קטלניות.

דוגמה נוספת היא סרט האימה משנת 2019, בשם

"Mermaid Down"  

הסרט מתאר את בנות הים כקורבנות לאכזריות אנושית, אך גם כישויות חזקות המסוגלות לנקום במעניהם.

נושא הנקמה של בנות הים הוא נושא שכיח באימה המודרנית, משקף שילוב של אמפתיה למצבן ופחד מנקמתן.

כמה אגדות\סיפורים שקשורות לבנות ים וסירנות:

-האגדה של אחותו של אלכסנדר הגדול אשר הפכה לבתולת ים לאחר מותה.

- הסיפור המקורי של בת הים הקטנה מאת הנס כריסיטאן אנדרס

- סיפורו של אודיסאוס מלך איתקה ומסעותיו בים "האודיסיאה".

סרטים בנושא בתולות ים:

- "בת הים הקטנה" – כפי שציינתי בעבר

- "ספלאש" – סרט קומי משנת 1984 עם טום הנקס, בסרט טום מתאהב באישה מיסתורית שמתגלה כבתולת ים.

- "פוניו" סרט אנימציה משנת 2008 של סטודיו ג'יבלי, בבימויו של הייאו מיאזאקי. הוא מספר את סיפורו של דג זהב שמתיידד עם נער צעיר ורוצה להיות אנושי.

בנות הים מגלמות את הארכיטיפ של הפאם פאטאל, אישה מפתה המביאה לנפילתם של גברים. ארכיטיפ זה נוגע בפחדים ובפנטזיות עמוקים לגבי הדינמיקה של כוח בין גברים ונשים.

הן מייצגות את הבלתי נודע ואת העומקים הבלתי ניתנים לידיעה של הים.

הים עצמו הוא סמל רב עוצמה של מסתורין, סכנה ותת המודע.

בנות הים, כתושבות במרחב הביניים בין היבשה לים, בין החיים למוות, מגלמות נושאים אלו בצורה מושלמת.

הטבע הכפול שלהן כגם אדם וגם דג הופך אותן ליצורים של טרנספורמציה ומיסתוריות, משקף את החרדות שלנו לגבי שינוי והלא נודע.

המיתוס של בנות הים האפלות מדבר על הנושא של ידע אסור וההשלכות של חציית גבולות טבעיים.

בדיוק כמו שמלחים נמשכים לאבדון על ידי שירת הסירנות, בני האדם נוטים לעיתים לחקור ולנצל את הלא נודע, עם תוצאות הרסניות.

סיפורי בנות הים משמשים כאזהרות לגבי הסכנות של היהירות והחשיבות של כיבוד הטבע

בנות הים, גם בהיבטים האפלים שלהן, ממשיכות לרתק ולהפחיד אותנו.

המיתוסים שלהן עשירים בנושאים של פיתוי, סכנה והלא נודע, מה שהופך אותן לנושאים מרתקים לסיפורים.

בעוד שהדימוי המודרני של בת הים כיצור טוב,עדין וקסום ממשיך להתקיים,

האגדות הישנות והאפלות יותר מזכירות לנו את הקשר המורכב ולעיתים מסוכן שיש לאדם עם העולם הטבע.