להיות הפיה המפחידה

ברוכים הבאים למסע שלי,

בפוסט הזה אנסה לחלוק אתכם קצת יותר את העולם שאני רואה דרך העיניים שלי.

ההשראות שלי תהליך המחשבה (המפוזר) שלי, ואפילו תמונה של חתול הינה העולם של הפיה המפחידה:

בואו נתחיל קצת עם היכרות

קוראים לי בר, ונכון לעכשיו אני מתגוררת בצפון הארץ.

כשהייתי קטנה, היה אפשר למצוא אותי בחוץ מחפשת אוצרות אבודים, חרקים להתבונן בהם או סתם פרחים להריח,

ואפשר להגיד שאני עושה בדיוק את אותו הדבר, רק שעכשיו אני בעיקר מחפשת את החתול שלי שיוצא לטייל כל הזמן. את רוב הזמן שלי אני מבלה בטיפול בחיות הבית, ניקיון בעיקר אחרי פרויקטים שלי, והמון למידה בין אם זה ללמוד חומר חדש שאני מעוניינת לעבוד אתו, או ללמוד עוד קצת על תרבויות עתיקות.

רגע של טבע

המסע שלי עד היום

למרות שאני יוצרת מאז שאני זוכרת את עצמי אני חושבת שהפעם הראשונה שהבנתי שאני צריכה ורוצה להביע את עצמי היה בגיל 9, סבתי בדיוק נפטרה והיא הייתה המטפלת העיקרית שלי מגיל יחסית צעיר.

הייתי מחוברת אליה, בכל דרך אפשרית והייתי צריכה לכתוב את זה, לכתוב אותה, לכתוב את הרגש שלי אליה.

הפעם הבאה שממש זכורה לי זה דווקא בגיל 20+ שהלכתי ללמוד קופירייטינג, הבנתי שעולם הפרסום לא בשבילי אבל עולם היצירה רק מחכה שאהיה אמיצה מספיק לגלות אותו ואת הקול שיש לי בראש.

התעקשתי שנים לא להיות אמנית, לא ליצור משהו שאין בו שימוש יום יומי, ומצאתי את עצמי בסוף מגשימה חלומות לאחרים בעקשנות ובעבודה קשה.

בגיל 30 התחילו לי בעיות בריאות, כאלו שגרמו לי להבין וגם להפנים שאת האנרגיה שאני משקיעה בחלומות של אחרים, אני צריכה להשקיע בעצמי.

אז התחלתי לחפש, ולחפש, וללמוד בעיקר דברים שקשורים לרוחניות ובעלי חיים,

אבל עולם היצירה כמו שירתה של הסירנה תמיד קרא לי לבוא, פיתה אותי עם אפשרות לחיים שלמים יותר.

אז הינה אני כאן צוללת במעמקי הנפש שלי והחוויה האנושית, ומנסה להביא לכם את העולם דרך העיניים שלי.

עם הקושי בפרסום עצמי ולשפוך את הלב החוצה,

ובעצם עם אתגרים שכל אדם ואמן מתמודד איתם: החיים עצמם. תהליך היצירה שלי

למרות שאני מתנסה בהרבה סוגי מדיומים, אני בעיקר אוהבת לקחת חפצים ולתת להם טוויסט מפחיד או חמוד.

כשאני ניגשת לתהליך היצירה, אני תמיד מוצאת את עצמי עם דחף בלתי מוסבר לשלב שני צדדים של מטבע אחד, בן אם זה משהו חמוד ומפחיד, או נושא מלא תהיות קיומיות כמו החיים והמוות.

יש משהו כל כך יפה בשילוב של ניגודים והניסיון ליצור גשר מחבר ביניהם תמיד מאתגר אותי בכל יצירה מחדש.

התשוקות האלו היו חלק מהחיים שלי מאז שאני זוכרת את עצמי, ואם תשאלו את האחים שלי הם יגידו לכם שמגיל צעיר אהבתי מפלצות ואהבתי ליצור.

וכשלא הייתי עסוקה ביצירה של עולמות ויצורים דמיוניים, הייתי עסוקה בלקרוא עליהם. את רוב היצירות שלי אני מתכננת כמעט בזמן העשייה עצמה, לאחר שהבנתי באיזה חומרים אני רוצה להשתמש, ומה המסר שאני מנסה להעביר אני פשוט אוספת הכול ומתחילה לחבר. קצת כמו חלקי פאזל רק שלפעמים התמונה המלאה מגלה רק לאחר סיום הרכבתו. ההשראות שלי

את ההשראה שלי אני מוצאת בכל מקום, זה יכול להיות בטבע כשאני מתבוננת בחרקים, בחיפוש אחרי החתול, בשיר שמתנגן ברדיו או סתם בתמונה שהמוח החליט ליצור בעצמו.

אני אוהבת לתת משמעות רוחנית ליצירות שלי, בין אם זו בובה שאפשר להוציא עליה את הזעם, ואפילו הטקסטים שאני כותבת באתר.

אני נוטה להשתמש בכל דבר אפשרי ליצירות שלי, בין אם זה עצמות, בדים, שעווה, אפוקסי, חמר או בטון, מצאתי שהדרך הכי טובה שלי ליצור היא להבין מה אני רוצה להביע ואז לחפש את הדרך בה אני יכולה להביע את זה.

ככה אני לא מוגבלת לאף עולם, ויכולה לנדוד בין חומרים ולתת לרגש להכתיב לי את תהליך היצירה.

ואתם תוכלו למצוא עולמות שלמים בצנצנות קטנות, או רגע שקפא בזמן בתוך פעמון זכוכית גדול.

אחת המטרות ששמתי לי בתור אמנית יוצרת זה ללמוד, לחקור, לגלות בעיקר את מה שגורם לי להחסיר פעימה,

ולתרגם את ההרגשה הזו ליצירה, ללא תלות בחומר או הגבלה על העולם שאני רוצה ליצור,

כל יצירה היא עולם אחר, והיא ניסיון לשגר את המתבונן למקום שכולו קסם,

קסם שנתון לבחירתכם איך לקבל ולראות: יפה, מפחיד, מרתק, אך בעיקר מכושף.

תודה שהצטרפתם, תודה שקראתם, מקווה שתגלו את הקסם ותוכלו לקחת חלק במסע שלי,

מוזמנים תמיד להראות לי את העולם והחוויה האנושית שלכם, דרך העיניים שלכם, וביחד אולי נוכל ליצור כישוף מיוחד.