אתם יכולים לאהוב אותה, אתם יכולים להיגעל ממנה אבל הגולגולת האנושית תמיד קסמה לאנשים לאורך ההיסטוריה, כאשר תרבויות שונות משתמשות בה כייצוג של מוות, תמותה והעולם הבא. מימי קדם ועד לתרבות פופולרית מודרנית אפשר למצוא השפעות של הגולגולת, ומשיכה זו מהווה השראה מתמדת באומנות, דת ואופנה.
אם נחזור אחורה בזמן... בתרבויות עתיקות, גולגולות שימשו לעתים קרובות בטקסים ופולחנים כסמל לתמותה ולעולם הבא. בתרבות האצטקית, נעשה שימוש בגולגולות בחגיגת יום המתים המסו-אמריקאי, פסטיבל לכבוד המתים ומסעם אל החיים שלאחר המוות. הקלברה מה שהיום מוכרת לנו יותר בתור "גולגולת סוכר", היו למעשה גולגלות עשויות חימר או סוכר אשר יוצרו בשיטות מיוחדות. כמו כן נעשה בהן שימוש בחג הקתולי "יום כל הנשמות" ואפשר למצוא גולגלות כאלו גם היום ב"יום המתים החיים" אשר נחגג ברחבי העולם ע"י הקהילה המקסיקנית, והן ניתנות לילדים או כמנחה לעולם הבא. בבודהיזם הטיבטי, כוסות גולגולת שימשו בטקסים כדי לסמל את ארעיות החיים ואת התעלות המוות. Danse Macarbe "ריקוד המוות" הוא מוטיב אומנותי פופולרי באותה התקופה, שבו אפשר למצוא יצירות אמנות המתארות גולגולות ושלדים כתזכורת למוות ולבלתי נמנע של תמותה ולאוניברסליות של המוות. הרעיון המרכזי ביצירות אלו הוא האנשת המוות, המתואר כשלד או דמות שלד, המובילה אנשים מכל תחומי החיים בריקוד אל הקבר. בין יצירות אלו ניתן למצוא לעתים קרובות סדרה של תמונות או סצנות, המתארות פרטים שונים, כולל מלכים, מלכות, אצילים, אנשי דת, איכרים ואפילו ילדים, רוקדים יד ביד עם דמות המוות השלדית. תיאורים אלה מסמלים את הבלתי נמנע של המוות ואת הטבע החולף של הקיום האנושי. "ריקוד המוות" מופיע בתקופות של מגפה, רעב ומשברים חברתיים אחרים, ושימש כמזכרת רבת עוצמה, או תזכורת לתמותה. הוא עד היום משמש כהשתקפות על קביעות החיים ועל הצורך בהתבוננות רוחנית וחזרה בתשובה. וללא ספק "ריקוד המוות" הותיר השפעה מתמשכת על האמנות והתרבות המערבית, והעניק השראה למספר רב של יצירות אמנות, שירים, מחזות ויצירות מוזיקליות. ונשאר ייצוג היסטורי משמעותי של האופן שבו חברות מימי הביניים והרנסנס התמודדו עם מושג המוות וארעיות החיים. בתקופת הרנסנס, גולגולות שימשו גם באמנות ובספרות כסמל לארעיות של החיים. הביטוי "ממנטו מורי" אשר מקורו בלטינית "זכור שתמות" הפך לנושא פופולרי ביצירות האמנות של אותה תקופה, כאשר גולגולות מופיעות לעתים קרובות כתזכורת לטבעו החולף של הקיום. בתקופה הוויקטוריאנית נמשך הקסם מגולגלות, עם הופעת "כת המתים" בתרבות הפופולרית. תכשיטי אבל הכוללים גולגולות וסמלים אחרים של מוות הפכו פופולריים, כאשר אנשים עונדים תליון המכילים שיער או שיניים של יקיריהם שנפטרו כדרך לשמור אותם קרובים
בתקופה המודרנית בתקופה המודרנית הגולגולת עדיין משמשת סמל רב-תכליתי וחזק, המסוגל להעביר מגוון רחב של רגשות, רעיונות ומסרים. והיא ממשיכה לעורר השראה ולאתגר גם אמנים וגם את הקהל, מה שהופך אותו לנושא מתמשך ורלוונטי בעולם. עם הופעתן של מגמות תרבות פופולריות כמו גותיקה ואופנת פאנק המשלבות גולגולות כסמל של מרד וחוסר התאמה, נעשה שימוש בגולגולות בכל דבר, החל מבגדים ועד תכשיטים ועד תיקים, ואפשר למצוא אותן בשבוע האופנה בפריז וניו יורק כאשר מעצבים כמו אלכסנדר מקווין וויויאן ווסטווד משלבים אותן בקולקציות שלהם. בתרבות הפופולרית, גולגולות ממשיכות להיות סמל בולט בסרטים, מוזיקה ומשחקי וידאו. דגל הפיראטים עם גולגולת ועצמות מוצלבות הפך לסמל איקוני של פיראטיות, בעוד שז'אנר סרטי האימה מציג לרוב גולגולות כסמל למוות ואימה. במוזיקה, הגולגולת שימשה כסמל של מרד ותרבות נגד, כאשר להקות כמו Grateful Dead וה-Misfits משלבות אותה בלוגואים וביצירות האלבומים שלהן. ומה לגבי גולגלות אמתיות? כפי שצוין קודם לכן בעת הוויקטוריאנית השתמשו בשרידי אדם אמתיים בתכשיטים, אך כיום שימוש בגולגולות אמיתיות של אדם או בעלי חיים באמנות יכול לעורר חששות אתיים ומשפטיים. במדינות רבות יש חוקים ותקנות סביב השימוש בשרידי אדם, ובדרך כלל לא מומלץ להשתמש בגולגולות אמיתיות למטרות אמנותיות, עקב נושאים הקשורים לרגישות תרבותית, כבוד למת וחששות משפטיים פוטנציאליים. ולכן, השימוש בגולגולות אנושיות אמיתיות באמנות עכשווית הוא נדיר במיוחד. עם זאת, ניתן למצוא אמנים (כמוני) שמשלבים בעבודותיהם גולגולות של בעלי חיים אמתיים, אשר משיגים אותן בצורה אתית, וצורת אומנות זו תופסת תאוצה בקרב אמנים רבים.
לסיכום בני אדם נמשכו לגולגלות ותזכורות להיותנו בני תמותה מאז ומתמיד. והמשיכה לגולגולות בעבר, בהווה וכנראה גם בעתיד לא תיפסק, והגולגולת תמשיך לכבוש את דמיונם של אנשים ברחבי העולם. אמנים מפורסמים שעסקו באומנות "ריקוד המוות" הנס הולביין הצעיר (1497-1543) - האמן הגרמני אשר יצר סדרה של חיתוכי עץ המתארים את ריקוד המוות, שהפך לרב השפעה בתקופת הרנסנס.
פיטר ברויגל האב (1525-1569) - הצייר הפלמי מתקופת הרנסנס ידוע בציור שלו "ניצחון המוות", המציג סצנה מקאברית המתארת מוות שגובה קורבנות מכל תחומי החיים.
ארנולד בוקלין (1827-1901) - הצייר הסימבוליסטי השוויצרי יצר סדרת ציורים בשם "טוטנינסל" (אי המתים), המתארת סירה הנושאת את הנפטר אל החיים שלאחר המוות.
ג'יימס אנסור (1860-1949) - האמן הבלגי היה מוקסם מהמקאברי ולעתים קרובות שילב שלדים ונושאים הקשורים למוות ביצירותיו.
אגון שילה (1890-1918) - האמן האקספרסיוניסט האוסטרי חקר נושאים של מוות ותמותה ביצירותיו האינטנסיביות והטעונות רגשית.
סלבדור דאלי (1904-1989) - האמן הסוריאליסטי הספרדי תיאר מוות וריקבון בציורים שונים, לעתים קרובות בשילוב אלמנטים מוזרים וחלומיים.
קית' הרינג (1958-1990) - האמן האמריקאי, הידוע באמנותו בהשראת הגרפיטי, יצר יצירות שנגעו לעתים קרובות בנושאים של תמותה ומגפת האיידס.
אמנים מפורסמים שהשתמשו בגולגולות של בעלי חיים ג'ורג'יה אוקיף - האמנית האמריקאית השתמשה בגולגולות של בעלי חיים כנושאים בחלק מציוריה, כמו היצירה המפורסמת "גולגולת פרה: אדום, לבן וכחול", שמתארת גולגולת של פרה בנוף המדברי.
לואיז נבלסון - הפסלת האמריקאית כללה לעתים קרובות חפצים שנמצאו, כולל עצמות בעלי חיים ועצי סחף, בפסלי המכלול שלה.
ליסה בלאק - אמנית אוסטרלית הידועה בשימוש בעצמות ובגולגולות של בעלי חיים בפסליה המורכבים והאתריים.
אלי קוואנו - אמנית אמריקאית זו שילבה גולגולות ונוצות של ציפורים בכמה מציורי צבעי המים המדהימים והעדינים שלה.
וכמובן בלינקים הבאים תוכלו למצוא יצירות שלי עם גולגלות גולגולת בוכה "עניין של חיים ומוות" גולגולת חתול אמתית "POT HEAD" מעמד לעציץ
